פסק-דין בתיק ת"א 3126-07

1.         לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הגיעו לידי הסכמה דיונית על פי הפסק הדין ינתן על סמך החומר הקיים בפני בית המשפט, כאשר אין הדבר מהווה הסכמה לדיון על פי הוראות סעיף 4ג' לחוק.

2.         התובעת קטינה ילידת 12.5.99, נפגעה ביום 4.6.02 בתאונת דרכים, עת הייתה כבת 3 שנים. התאונה ארעה שעה בה נסעה ברכב יחד עם אביה ודודה. רכב פגע בהם מאחור. התובעת פונתה לבית החולים, לא נמצאו ממצאי חבלה ובדיקה גופנית נמצאה תקינה. תלונותיה של התובעת הינן במישור הפגיעה הנפשית. 

3.         בתיק זה מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט ד"ר טארק פאהום, פסיכיאטר ילדים ונוער לבדיקת טענתה של התובעת לנכות בתחום רפואי זה.

            בחוות דעתו מציין המומחה כי לאחר שבחן את כל החומר שהונח לפניו וממצאי בדיקתו הקלינית בא לידי מסקנה כי התובעת סבלה מ post traumatic stress disorder . המומחה מציין כי הסימנים לתסמונת הופיעו לאחר התאונה הנדונה ולפיכך מוצא כי קיים קשר סיבתי הינה לבינם.  הוא מציין רגרסיה בהתנהגותה של התובעת אשר באה לידי ביטוי גם בהרטבה לילית. המומחה מציין את הטיפול הנפשי שקיבלה התובעת טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. לאור הערכתו את מצבה בעת עריכת חוות הדעת ולפני כן קובע המומחה כי לדעתו נותרה לתבוע נכות נפשית בשעור של 10% למשך 4 שנים לאחר התאונה ומאז ועד לשנה לאחר עריכת חוות הדעת נכות נפשית בעשור של 5%. לאחר מכן, נכותה הצמיתה תעמוד על 0% נכות.  עוד ממליץ הוא באותה העת על 12 טיפולים פסיכולוגיים נוספים.

חוות דעתו של המומחה נערכה ביום 28.8.10.

4.         בסיכומיהם חולקים למעשה שני הצדדים, כל אחד מטעמיו הוא, על מסקנות אלו או אחרות של המומחה.

ב"כ התובע טוען כי המומחה על סמך שיפור שנצפה בתקופה 2008 עד 2010 הניח כי לא תיוותר נכות, אולם, טוען ב"כ התובעת כי חלה נסיגה במצבה והיא עדין מטופלת. עוד טוען הוא כי מטבע הדברים בתסמונת ממין זה יש עליות וירידות והיא תסבול מכך גם לעתיד ולפיכך על בית המשפט לפסוק פיצויים על סמך נזק מתמשך לעתיד בכל ראשי הנזק ובכלל זה אובדן כושר השתכרות.

ב"כ הנתבעת מפנה לכך כי המטפלים בשנים 2006 ו-2010 אינם מייחסים את החרדות לתאונה הטיפול היה בהדרכת הורים. המומחה מציין כי התסמינים אינם מפריעים לה לתפקוד היום יומי. אין אבחנה ברורה של תסמונת פוסט טראומטית.

5.         הנני מאמצת את חוות דעת מומחה בית המשפט. דומני כי בחוותה דעת יש תשובה לכל טענות הצדדים. בע"א 3398/05 מכתשים מפעלים כימים בע"מ נ. חיים מריומה ציין בית המשפט העליון בין היתר כי -

"הלכה פסוקה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות-הדעת של המומחה הרפואי אותו מינה ( ע"א 9598/05 ממן נ' חברת הביטוח "מגן" בע"מ ואח' (טרם פורסם)), והיוצאים מן הכלל, שבהם יסטה בית המשפט מחוות-הדעת, כגון חריגה מדבר החוק או הסתמכות על תשתית עובדתית בלתי מהימנה, לא חלים בענייננו."

            לא הונחה לפני תשתית עובדתית אחרת מזו אשר הונחה לפני המומחה ולא חריגה מדברי החוק. כמו כן לא הוצגה לפני תשתית לקבוע כי חוות הדעת אינה סבירה. המומחה מתייחס בחוות דעתו לטיעוני הצדדים, עוד בטרם נשמעו בפניו, ודומה בעיני כי אחוזי הנכות אשר הומלצו על ידו משקפים את התמונה כולה.

            כאב וסבל

6.         לתובעת על פי חוות דעת המומחה 0% נכות לצמיתות. אולם יחד עם זאת לאורך 4 שנים סבלה היא מנכות זמנית בשעור של 10% ולאחר מכן למשך כחמש שנים מנכות זמנית בשעור של 5%.

            איני מוצאת לנכון לפסוק פיצוי המתאים על פי החוק לנכות בשעור של 10% לצמיתות שהינו הסכום המקסימלי, אלא מעט יותר מ- 50% מתוך סכום זה.

            הנני פוסקת בגין ראש הנזק של כאב וסבל סך של 14,000 ש"ח.

            הוצאות רפואיות לעבר

7.         התובעת הציגה קבלות בגין טיפולים פסיכולוגיים. הנתבעת טוענת כי ניתן לקבלם במסגרת קופ"ח. לא הוכח הדבר בפני כי ניתן לקבלם בעלות נמוכה יותר.

8.         בחנתי את הקבלות.

קבלה 32 הינה עבור שרותי הדמיה ומתייחסת לבן משפחה אחר של התובעת "מרעי לירן" - לפיכך הנני דוחה אותה.